זה היה בערב, כ"ח בכסלו,
נסענו בכביש העוקף (ז'בוטינסקי) לעבר העיר הגדולה.
בצידי הדרך יכולנו לראות,
פועלים רומנים מבצבצים ומעשנים נובלס.
החניונים היו מלאים עד אפס מקום,
עמדתי ליד הבר והזמנתי בירה,
הבר-מן הכיר אותי
ולכן לא הייתי צריך להגיד לו, איזה סוג.
ואז, הזרקור הכחול
האיר את פינת החדר,
ושם ראיתי אותה והבנתי
שזוהי האישה.
כשהיא התקרבה ליבי, החסיר פעימה,
ופתאום היינו ערומים לאור נרות
האחו החריש את אוזני
אך לא התייפחתי (ז'בוטינסקי).
הייתי שבוי ביצירת הפאר שעמדה מולי.
ובעודי מכוון לעבר גומת האהבה שלה,
היא פתאום שאלה אותי:
תגיד לי - מאיפה אתה?
אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה! שנים! שנים על גבי שנים!
ערסים! זקנות! ובני עקיבא! אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה! אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה!
שנים! שנים על גבי שנים! ערסים! זקנות! ובני עקיבא! אנ'לא מאמין שאני גר בפתח תקווה.
נסענו בכביש העוקף (ז'בוטינסקי) לעבר העיר הגדולה.
בצידי הדרך יכולנו לראות,
פועלים רומנים מבצבצים ומעשנים נובלס.
החניונים היו מלאים עד אפס מקום,
עמדתי ליד הבר והזמנתי בירה,
הבר-מן הכיר אותי
ולכן לא הייתי צריך להגיד לו, איזה סוג.
ואז, הזרקור הכחול
האיר את פינת החדר,
ושם ראיתי אותה והבנתי
שזוהי האישה.
כשהיא התקרבה ליבי, החסיר פעימה,
ופתאום היינו ערומים לאור נרות
האחו החריש את אוזני
אך לא התייפחתי (ז'בוטינסקי).
הייתי שבוי ביצירת הפאר שעמדה מולי.
ובעודי מכוון לעבר גומת האהבה שלה,
היא פתאום שאלה אותי:
תגיד לי - מאיפה אתה?
אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה! שנים! שנים על גבי שנים!
ערסים! זקנות! ובני עקיבא! אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה! אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה!
שנים! שנים על גבי שנים! ערסים! זקנות! ובני עקיבא! אנ'לא מאמין שאני גר בפתח תקווה.